<h1>ראב"ן שו"ת סימן קי"ז</h1>
<h2>דף קי.</h2>
וגם שאלני הא דתניא בסיפרי בפרשת וזאת הברכה יהי רצוי אחיו וגומר כשהיו ישראל מתייחסים זה אומר שלי הלוייה וכו'. והשבתי לו במחלוקת קרח היה המעשה, כדכתב ואנשים מבני ישראל ר"ן וגו' ומכל השבטים היו, זה היה אומר שלי הוא הלוייה קדושת לוייה ששבטי הוא המעשר שאמר אבינו יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכל שבט ושבט היה אומר כן, ואמר להם שבט אשר לשבטים אם מראובן הכתב מייחסו כלומר שיש להתחיל המניין מראובן ולקדש עשירי שלו היא הבכורה של לוי לפי שקדושת לוייה היא הבכורה ואין בכור מוציא בכור ויש לך לסלק ד' בכורות של ד' אימהות ראובן יוסף דן וגד וישארו ח' שבטים וכשתמנה שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בנימין נפתלי אשר הרי ח' ויש לך לחזור לשמעון הרי ט' ולוי העשירי קדש, ואם ממני הכתב מייחס שיש לכם לחשוב אחורנית ולהתחיל המיניין ממני שאני אחרון במניין שבטים ביחס על דברי הימים שכן מנויין שם ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון דן יוסף ובנימין נפתלי גד ואשר, ובמיניין אחור אין לסלק הבכורות דמניין אחור האחרונים הם ראשונה, וכי תחשבו לאחור מאשר יהיה לוי העשירי קדש, ובזה הדבר ריצה את השבטים שהודו לו.
